מזכרת לאורלי

אחרי שאבא שלנו נפטר
אורלי (אחותי הגדולה)
נתנה לי סדרת צילומים של אבא ושלה
וביקשה שאמצא דרך למסגר אותם לתמונה.
הצילומים מ-10 ליוני 1967,
היום האחרון למלחמת ששת הימים.
אורלי היתה בת שנה ואמא היתה בחודש חמישי איתי.
זאת היתה תקופה לא קלה למשפחה,
אבא אמור היה לחזור מכמה חודשי מילואים
אבל המלחמה פרצה והוא נשאר בצבא.
אמא לא ידעה מה מצבו, איפה הוא מוצב, ומתי יחזור הביתה.

מסתבר שאבא היה מוצב בהר הצופים,
ע"פ הסכם שביתת הנשק עם ירדן מ-1948
לישראל מותר היה להחזיק בהר הצופים
כוח משטרה ולא כוחות צבא,
אז הלבישו את החיילים במדי שוטרים
 והעלו אותם להר.

ואז בעשרה ליוני אבא הופיע לביקור פתע,
לבוש מדי משטרה וכובע שוטר.
להגיע לקיבוץ, בזמן מלחמה,
אחרי העדרות ממושכת,
היה חדשות מסעירות,
אחד החברים רץ לקרוא לאמא שלי
וצעק לה "הוא הגיע! הוא הגיע!"
(והיא שאלה אותו "מי הגיע?"..)
גם הצלם של הקיבוץ הופיע מיד,
עם המצלמה,
לתעד את הפגישה המרגשת.
אמא הגיעה, נושאת את אורלי על הידיים,

אבל אורלי
לא מזהה את אבא
אחרי חודשי העדרות,

ואפילו קצת
פוחדת ממנו.

אז אבא הוריד את
כובע השוטר,
התרחק קצת,
ופתאום היא מזהה,

ושולחת לעברו
ידיים,

על הידיים
של אבא.

זה הסיפור מאחורי
סדרת הצילומים.
רציתי להכין מהם
תמונה מיוחדת לאורלי.
ציירתי ומחקתי במשך ארבעה ימים,

צבעתי,

בגלל שזו תמונה גדולה
ואי אפשר לרקום הכל על משטח אחד
חילקתי את הדוגמה
לשש רקמות.

רקמתי על נייר
שעשוי בעבודת יד
 כי יש לו טקסטורה מיוחדת

חיברתי במכונת תפירה
 את כל החלקים

הדבקתי את
הצילומים

והכנסתי למסגרת עמוקה
של איקאה
שצבעתי באדום.

ואורלי קיבלה אותה
אתמול בערב.