יום ראשון, 22 בדצמבר 2019

חנוכיות DIY - קלות, מהירות ומאירות!


בחנוכה, לפני שלוש שנים
פירסמתי בבלוג
"אתגר חנוכה",

כל יום בחג הכנתי חנוכיה שונה,
אבל כל שמונה החנוכיות נעשו
מאותו חומר - חמרן
(שהוא נייר אלומיניום)

החמרן קל וכיפי לעבודה,
לא מצריך כלים מיוחדים
והוא זול 
(נמכר בגלילים בחנויות יצירה).

אז אם בא לכם להכין
חנוכיות מדליקות וקלות במיוחד,
אתם מוזמנים!

 לחצו על הלינק של כל חנוכיה
ותגיעו להדרכה.



חנוכיית עיר האורות




חנוכיית אורות ועלים


חנוכיה עץ של אור


חנוכיית אורות ביער


חנוכיית אורות מדורה


ואחרונה חביבה
חנוכיית ערסלי אור


בהצלחה!
וחג שמח!!!

יום חמישי, 19 בדצמבר 2019

פאזל חנוכיה

מי מנחש מה בקופסה?

רמז: זה קשור לחנוכה


האמת שהכל התחיל 
מהחנוכיות שהכנתי לפני שנתיים.
הן היו חנוכיות בהשראה מקסיקנית
(אחרי שחזרתי מביקור בקנקון)


אני נורא אוהבת אותן
ורציתי גם השנה להכין משהו בסגנון.
קישקשתי על הדף רעיון


ובגלל שהצורה חזרה על עצמה
חשבתי שבמקום לעשות חנוכיה אחת גדולה,
 אפשר להכין כל פרח/עלה בנפרד
 ולהרכיב מהם איזו חנוכיה שרוצים,
בקיצור -
חנוכיה שהיא פאזל!

הכנתי שבלונות מבריסטול
(רשמתי על כל אחת
כמה פעמים לחתוך אותה מהחימר)


שוב השתמשתי בחימר Do & Dry.
רידדתי אתו עם מערוך,


הנחתי עליו את השבלונה
וחתכתי סביבה בעזרת סכין יפנית.


את העיגול באמצע 
עשיתי עם חותכן עוגיות קטן.




בכל עיגול הטבעתי נר
כדי ליצור בתי נרות לחנוכיה.


ואחרי שכל החלקים התייבשו 
שייפתי אותם בעדינות עם נייר שיוף.


אחרון חביב,
לצבוע את כל החלקים
(אני צבעתי עם צבעי גואש
וטוש שחור)


ועכשיו אפשר
להרכיב את הפאזל!


וכמובן שכל יום 
אפשר ליצור ממנו 
חנוכיה שונה!


חג שמח!!!


(והיא גם נשמרת מעולה לשנה הבאה...)


יום שלישי, 17 בדצמבר 2019

סוף הוא תמיד התחלה...

היום הוא סופה של תקופה
והתחלה חדשה.
ואני?
אני מחזיקה אצבעות 
ושומרת על אופטימיות.

 ממערכת החינוך נפרדנו כבר בסוף יוני
(מי כמוכם יודע על האופוריה שלי...)
כשאור סיימה י"ב.
וכמעט באותו הרגע,
היא עלתה על המטוס הראשון
ללוס אנג'לס,
לרקוד עד הגיוס.


(ואם היא חשבה שבכזו קלות
היא תיתנתק מאמא שלה,
היא טעתה כמובן...
פעמיים הצלחתי להגיע לארה"ב
לראות מה שלומה...)


פגשתי ילדה שמחה
 שרוקדת כל יום, מבלה בים,
נופלת מהרגליים מרוב עייפות
ומאושרת בטירוף.


לצערה הרב,
עברו חמישה חודשים 
והגיוס התקרב...

הכנו את הבית לחזרה,
להקל עליה את ההתאקלמות
ולרענן לה את העברית...


(בכל זאת חמישה חודשים 
דיברה עברית רק בטלפון...)




והיא חזרה!


קודם לדברים החשובים


ואח"כ להתארגן לגיוס.

ביקשתי ממנה,
 שגם אם אין לה זמן לדבר בטירונות
(או מעדיפה לדבר עם החברים בלוס אנג'לס...),
לשלוח לי כל יום אימוג'י שאדע מה מצבה.

היא הכינה לי את זה:
(יש לי הרגשה שאת המעצבן אני אקבל הכי הרבה)


והבוקר הפקדנו אותה בבקו"ם.


ואני?
אני שוב לבד בבית,
בחושך עם דאימונד...