היום הוא סופה של תקופה
והתחלה חדשה.
ואני?
אני מחזיקה אצבעות
ושומרת על אופטימיות.
ממערכת החינוך נפרדנו כבר בסוף יוני
(מי כמוכם יודע על האופוריה שלי...)
כשאור סיימה י"ב.
וכמעט באותו הרגע,
היא עלתה על המטוס הראשון
ללוס אנג'לס,
לרקוד עד הגיוס.
(ואם היא חשבה שבכזו קלות
היא תיתנתק מאמא שלה,
היא טעתה כמובן...
פעמיים הצלחתי להגיע לארה"ב
לראות מה שלומה...)
פגשתי ילדה שמחה
שרוקדת כל יום, מבלה בים,
נופלת מהרגליים מרוב עייפות
ומאושרת בטירוף.
לצערה הרב,
עברו חמישה חודשים
והגיוס התקרב...
הכנו את הבית לחזרה,
להקל עליה את ההתאקלמות
ולרענן לה את העברית...
(בכל זאת חמישה חודשים
דיברה עברית רק בטלפון...)
והיא חזרה!
קודם לדברים החשובים
ואח"כ להתארגן לגיוס.
ביקשתי ממנה,
שגם אם אין לה זמן לדבר בטירונות
(או מעדיפה לדבר עם החברים בלוס אנג'לס...),
לשלוח לי כל יום אימוג'י שאדע מה מצבה.
היא הכינה לי את זה:
(יש לי הרגשה שאת המעצבן אני אקבל הכי הרבה)
והבוקר הפקדנו אותה בבקו"ם.
ואני?
אני שוב לבד בבית,
בחושך עם דאימונד...
גדולה אור... דאימונד ישמור עלייך וגם אני מוכנה תמיד לבוא להדליק את האור...
השבמחקתופסת אותך במילה!
מחקאיזה פוסט מרגש ונוגע בהצלחה
השבמחקתודה רבה יפה!
מחקאיזו יפיפיה וחזקה אור ! וואו !!! פוסט מקסים ומרגש מאד עם רעיונות מדליקים ויצירתיים כמו שתמיד יש לך , שיעבור לך בקלות יחסית ושיהיה לה טוב ! חנוכה שמח
השבמחקתודה רבה ירדנה יקרה! שיהיה חג שמח!
מחקאם לא יקראו לך באמצע כל זמן שהוא שתתיצבי בבסיס מיד לקחת אותה הביתה כי 'תבואי כבר לקחת אותי'
השבמחקלא תצליחי להשיג את השיא שלי.
אימוג'ים זה בקטנה. וגם אותם לקחת רק בערבון מוגבל.
בהצלחה לכולם.
חחחח תודה רבה הדר!
מחק