סופ"ש+חופש+שגרה

התחיל חופש פסח,
רזי טס עם משלחת תלמידים לארה"ב,למרכז נאס"א ביוסטון.
10 ימים של הדרכות, לימודים וכו'.

להגיד שזה קל לי ? לא, אנחנו פה והוא שם, אבל צריך לדעת לשחרר נכון?

(להגיד שזה קל לו ? מאוד ! קצת חופש מאמא שלו..)

אז אני עובדת על נשימות ומנסה להיות פחות פולניה מכרגיל
ונותנת ליוגב את המושכות..

לפחות הוא לא רעב, 

צילם ארוחת בוקר ראשונה...

ולפני שטס, הוא ואחותו יצאו לחופש פסח

והשאירו את כל ספרי הלימוד, חוברות ומחברות על הספסל בכניסה לבית

(מתעצלים להכניס למגירות/ארונות..)

אז נשבר לי ופיניתי את כולם לארגז ליד.

נראה כמה זמן הסידור הזה יחזיק מעמד...

ליום שישי אפינו עוגות שמרים עם גבינה מתוקה

(עמ' 138 "סודות מתוקים 2" של קרין גורן)

ממליצה בחום, יצאו טעימות נורא!
(אנחנו הכנו בלי הריבה)

דאימונד מדגמן זנב למופת

וישן על הגב חצי מתחת למיטה וחצי בחוץ..

והיום בבוקר החלפתי את המגנטים ל"שוקולדים"

למגנטים יותר חזקים

שבוע טוב לכולנו!

שוקולדים

לא, לא קיבלתי עוד שוקולדים (יש מספיק, תודה רבה)

במסגרת הרעיונות למתנות לחג עשיתי נסיונות עם פימו.

(על המקרר יש לנו 3 מגנטים שוקולדיים משוויץ,

אז למה לא לנסות גם?)

 צריך רק פימו חום ולבן, ולעבודה.

זה פשוט, מהיר ולא מלכלך.

אחרי האפיה והקירור נשאר רק להדביק מגנטים,

אפשר (ורצוי!) לארוז אותם בקופסה יפה,

ממש כמו בונבוניירה! 

תהנו!

שבת שוקולדית

הכנתי בצק שמרים, רק שלא היה לי מספיק קמח..

(כזאת אני, מתוכננת)

הבצק נורא תפח אבל היה נוזלי,
אי-אפשר היה לרדד אותו או לגלגל ממנו לחמניות
(וגם לא היה קמח לעזרה)
אז שפכתי אותו לתבנית גדולה

ופיזרתי מעל את כל סוגי ממרחי השוקולד שהיו בבית

עם סכין ערבבתי אותם לתוך הבצק

ולתנור, 180 מעלות, כחצי שעה
או עד שהבית מלא בריח מדהים של שמרים ושוקולד
(שאפילו הוציא את רזי מריכוז בפלייסטיישן..)

מדוגם זה לא, אבל טעים - נורא!
וכשחותכים מתגלות שכבות שוקולד מתוקות וחמימות.

וחוץ מזה גם יוגב נחת אתמול..

קיבלתי עוד בלוק רגוסה וגם "מלבני" רגוסה!

אין, החיים שלי בסרט,
שבת שלום!

נאשוויל - אחרון ודי

זהו, מקבץ תמונות אחרון מנאשוויל,

הולכים מצויין עם המגפיים,

עיתון מישהו?

התקרה הזאת

אולי פה אפשר למצוא גם נעליים רגילות..

סופ"ש מצויין לכולנו!

נאשוויל - החריפים

כשהסטייק במסעדה היה מצופה בגרגרי פלפל,

עדיין לא נפל לי האסימון,

למחרת, כשהמרק היה לי חריף,

התחלתי לחשוד,

אחרי ארבעה ימים, כשפסטה ברוטב שמנת

 בערה לי בגרון, הבנתי:

הם נורא אוהבים חריף בנאשוויל

ואז התחלתי לשים לב מה יש על המדפים בחנויות:

רטבים, ממרחים, אבקות, שמנים,

והכל עשוי מפלפלים חריפים,

אפילו סוכר!

בתאבון!

נאשוויל - הממתקים

בדאון טאון של נאשוויל, בבניין בן 130 שנה,
יש חנות ממתקים 

זה מרכז החנות ומרכז העיניינים,
כאן אפשר לעמוד ולראות איך הם מכינים
את גושי הפאדג' והקרמל.

האמריקאים לא כל-כך טובים בשוקולד,
אבל הם מצויינים בממתקי קארמל,
כאן תבניות ענקיות מכוסות בפקאנים
ועליהם מזליפים עיגולי קארמל.

כשהקארמל מתקרר ומתקשה שוברים לחתיכות
ועל כל עיגול קארמל מזליפים שוקולדים!
זה טעים, דביק ומתוק, מתוק! יאמי!

מעל הראש, מסביב לכל החנות, יש פסי רכבת מעץ
שרכבת נוסעת עליהם.

חביות הסוכריות,

תפוחי העץ שטבולים בקארמל, שוקולד, סוכריות
וכל מה שתוכלו לדמיין (כל עוד זה מתוק...)

ובסוף צריך איזה שלוק 

להוריד את הכל בגרון,

רוזי

קפיצה קטנה אחורה בזמן: 

נכון שלא הייתי כאן בפורים,

אבל יש לי התחייבות קטנה - רוזי,

מכירים אותה? אני לא הכרתי,

 אבל ליבי ביקשה שאעזור לה להתחפש לרוזי ושלחה לי את התמונה.

התחפושת של רוזי מאוד פשוטה חוץ...מהשיער,
השיער שלה עשוי מבדים ותפוס בכפתור באמצע הראש.
אז תפרתי רצועות מבדים שונים והשחלתי פנימה חוטי ברזל כדי שאפשר יהיה לעצב
 כל רצועה באיזה צורה/כיוון שרוצים.

את הרצועות הדבקתי עם אקדח דבק חם על קשת רחבה
(שהורכבה על פומלה במקום על ראש אנושי...)

כך זה נראה מאחור אחרי ההדבקה.

 הכנתי כפתור ענק מפימו
שהודבק על הרצועות.

כדי "לשטח" את כל הקונסטרוקציה הקופצנית הזאת,
 קדחנו 2 חורים דרך כל הרצועות והקשת
והשחלנו חוט ברזל,
שיצא דרך החורים של הכפתור,
והצמיד את כל החלקים ביחד.

תפרנו גם כפתורים ורודים לחולצה לבנה
וצבענו את הסקוצ'ים של הנעליים בספריי צהוב
(או כמו שליבי חזרה ואמרה:"חשוב שהסקושים יהיו צהובים")

ואת התמונות האלה
כבר קיבלתי בנאשוויל

רוזי חוגגת עם החבר

מסרו שהיה לה פורים
מאוד שמח!