פתחתי את תיבת הדואר ושם זה היה.
לרגע חשבתי שזה עוד ברושור לקייטנת גלישה,
אבל לא, אחרי כמה שניות הבנתי על מה אני מסתכלת
(למרות הלוגו ה"הו כה מגניב"...)
מה זה אמור להביע?
"איזה כיף, מתגייסים לצבא"?
"עושים פה חיים"?
"באנו לכייפת"?
רע.
אחרי כמה שעות של לחץ, דיונים משפחתיים וצחוקים (עלי כמובן..)
חזרתי לנשום רגיל
ואז שמעתי מהסלון:
אור: "איזה מזל שאני מספר 2"
אני: "למה"?
אור: "כי כל דבר שקורה לרז זה פעם ראשונה בשבילכם,
ואתם נורא נלחצים ודואגים.
איתי זה כבר לא יהיה חדש,
איתי הכל רגוע"...
ילדתי החכמה.
ואני? אני הייתי חייבת המבורגר אחרי כל הלחץ הזה..
בהמשך השבוע,
הדס ואני עשינו "יום הפוך" בהפתעה לבנות:
הכנו מעטפות עם כתב סתרים,
ובשמונה בערב בקניון רננים
נתנו להן מעטפה ראשונה
שלקחה אותן לבאולינג ומשם לרחצה לילית בבריכה
ובאחת בלילה אכלנו ארוחת בוקר בבנדיקט.
היה לילה נהדר,
הבנות נורא התלהבו (גם מלפענח את הכתב סתרים)
נרדמו בשתיים וחצי בלילה וקמו למחרת בצהריים.
פשוט מצויין!
נרגעתי (לבינתיים..)
המשך חופש נעים!
את מותק!
השבמחקשיהיה הרבה בהצלחה, תנשמי עמוק.... :)
תודה! באיחור...
השבמחק