חזרתי משבוע בשוויץ.
קפצנו לחופש קטנטן,
במזג אוויר סתווי ומושלם
בכפר גרינדלוואלד (Grindelwald).
שכרנו בבית ממש במרכז הכפר,
לכל מקום הלכנו ברגל,
והאוטו לא זז שבוע.
(צילום מהסלון להרים)
ביום הראשון
מתרגלים לצלצול הפעמונים של הפרות...
הן מסתובבות בכל מקום,
עם פעמונים ענקיים,
והצלצולים לא נגמרים (בערב הכל משתתק)
מבטיחה לכם שמהיום השני כבר לא שומעים אותם.
הטיול הראשון שעשינו
היה לאגמים שעל הר פירסט (First)
כבר שאלו אותי אם זו גלויה,
אז לא,
זה צילום עם רחפן
(והתמונות שלו באמת מדהימות)
(וזו ההוכחה,
אנחנו על הספסל,
יוגב מתפעל אותו ואני מסתכלת...)
הכפר יושב בעמק בין ההרים
ובכל מקום רועות פרות,
כבשים, עיזים
ואפילו ראינו חווה של אלפקות!
המסעדות בכפר לא עשו לי את זה
(לאכול פונדו נראה לי נורא...)
אז כל ערב בישלנו בבית.
(עם הקינוח לא היתה בעיה,
ביום הראשון הצטיידתי ברגוסות בסופר המקומי...)
אחרי יומיים של טיולים בהרים
היו לי התכווצויות שרירים ברגליים
וכבר לא הייתי כשירה להליכות.
אז שכרנו אופני הרים חשמליות
וטיפסנו איתן את ההרים
(טיפוס של 1000 מטר אבל מי סופר...)
(אפשר למלא מים לשתיה
בנחלים או פה)
גם השלכת הגיע לגרינדלוואלד.
מסתבר שבכל יום רביעי
יש שוק איכרים באמצע הכפר.
יום אחרון,
התחלנו לחזור לכיוון ציריך,
(בית קפה נחמד באינטרלקן)
השוקולטה הכי שווה בציריך
בקונדיטוריית שובר (Conditorei Schober)
(ופתאום הופיעה ברקע
האשה באדום עם הכובע המעוצב!)
אני בארץ.
שבוע טוב שיהיה לנו!
