בוקר טוב ליום שלישי,
נפרדנו מהמלון המפנק
נפרדנו מהמלון המפנק
ומהעיירה המנמנמת
ועלינו על כביש
Million Dollar Highway,
(כביש מפותל ויפיפה בין העיירות
Ouray ו-Silverton)
הדרך הזו לבנה ויפיפיה
(ובקיץ ירוקה ויפיפיה)
מלאה בנחלים, מפלים ואגמים
הנה
מפל אחד קפוא
והרבה מפלים קפואים
(חייבת להגיע לפה בקיץ..)
אחרי נסיעה בנוף המושלג
הגענו ל- Silverton,
עיירה בשנת חורף,
כאן חוזרים לחיים
רק במאי...
(את השלג מפנים
רק מהרחוב הראשי)
אז שתינו קפה ושוקו
בבית הקפה היחיד
שפתוח למקומיים,
והמשכנו
ל-Durango
הגענו ל-Durango בצהריים.
ע"פ Tripadvisor המקום הכי מומלץ לאכול בעיירה
הוא בקרון הזה.
תכירו את מישל, שף צרפתי,
שאחרי שנים של בישולים בכל העולם
(גם למלכת אנגליה..) ובעלות על כמה מסעדות,
החליט לפרוש ולגור בדורנגו.
בקרון הוא מכין קרפים לא רק מתוקים, קרפים עם בשר, גבינות, ועוד.
הם טעימים נורא והוא אדם מקסים ושמח.
(ובגלל שהוא בעצם פרש מעבודה,
הקרון פתוח רק מיום שלישי עד שבת,
בין עשר בבוקר לשלוש בצהריים...)
ואחרי הקרפים מצאנו מלון ללילה,
Strater Hotel, עוד מלון משופץ ומשוחזר מ-1887,
בבעלות משפחה שמנהלת אותו כבר שלושה דורות
(ומאוד גאה באוסף העתיקות מעץ אגוז שבחדרי המלון...)
(קיבלנו סוויטה פינתית ויפה
שמשקיפה על הרחוב הראשי של העיירה)
ויש גם מסעדות
ובתי קפה נעימים
בשמורת Mesa Verde
(התיישבויות קדומות של אינדיאנים בתוך המצוקים)
ומחר ניפרד מקולורדו
ונעבור לניו מקסיקו
שבת שלום!
