מבחינתי חודש אוקטובר היה רע במיוחד
(קרו כל מיני דברים רעים,
כשבראשם, כמובן, מערכת החינוך...)
והדבר האחרון שעניין אותי
היה יום ההולדת שלי בסוף החודש.
אבל ליוגב היו תוכניות משלו
(וכרטיסי טיסה שהוזמנו מזמן)
ולמרות הלחץ ומצב הרוח הזועף שלי,
מצאתי את עצמי חוגגת יומולדת 50 בניו יורק.
נחתנו בעיר ל-48 שעות בדיוק,
שהתחילו מצויין!
(ראשונים באימיגריישן שנפתח כבר בארבע בבוקר,
מלון שנתן לנו חדר בחמש וחצי בבוקר, במקום בשלוש בצהריים.
כזו אני, הדברים הקטנים עושים לי את זה...)
ועיר עם שאריות דקורציה מהאלוויין
ומזג אוויר מושלם.
48 שעות של שוטטות, אוכל טוב
וחברה מעולה.
(הבריכות ברוקפלר סנטר מלאות בחמוציות
במסע פרסומת של איזה חברת מיצים)
אין כמו תחנות כיבוי האש
של ניו יורק
המגבות באנתרופולוג'י
ההפתעה של הביקור:
את יום ההולדת חגגנו
במסעדת דניאל.
(המסעדה של השף דניאל בולו,
יוגב הזמין מקום חודשיים מראש...)
מסתבר שיש קוד לבוש במסעדה,
אבל רק לגברים.
יוגב קיבל ג'קט בכניסה
ואני נכנסתי עם הטישרט...
לתיקים הם מביאים שרפרפים קטנים
(עם התיק גב הגדול שלי הם קצת הסתבכו...)
האוכל היה טעים,
(לחמניות בריוש מעולות
שהוגשו עם חמאה ומלח שחור מעושן מיפן...)
אני לא יכולה להגיד שזיהיתי כל מרכיב בצלחת שלי,
(או שאני יכולה להבדיל בין מלח רגיל למלח יפני...)
ומן הסתם אין לי את הידע להעריך את מה שאכלתי,
אבל זו היתה אחת החוויות המעניינות, מצחיקות
וטעימות במיוחד שהיו לי.
ובסיום קיבלנו את תפריט הארוחה שלנו מודפס.
ומה שרואים מחלון המונית
כניסה לקומת מרתף
רחוב שלם עם סוודרים לעצים
מכסה ביוב
שהזכיר לי את המגן של קפטן אמריקה.
שלט על דלת הכניסה
לקונדיטוריה
אנתרופולוג'י
להתראות ניו יורק,
היה קצר, שמח וכיפי
(והשאיר טעם לעוד...)
