פרחים לשולחן הסדר

בליל הסדר נארח קרוב לשלושים אנשים,

וזה אומר שולחן ארוך

והרבה אוכל...

אז חשבתי איך לקשט את השולחן עם פרחים 

אבל שלא יתפסו הרבה מקום...

שוב חזרתי לאוסף הקופסאות הריקות שלי

ושוב בחרתי בקופסאות אומגה 3.

גזרתי נייר אלומיניום למלבנים שיעטפו כל קופסא

וציירתי/רקעתי עליהם.

בספרי דבק

הדבקתי כל מלבן לקופסא,

קטפנו חרציות,

והתחלנו לסדר 

בצנצנות הקטנות (!)

(ומשאריות נייר האולומיניום

הכנתי חבקים קטנים

למפיות)

זהו,

מבטיחה לעזוב את האלומניום הזה...

קישוטים מרוקעים

בסנטה פה ראיתי המון עבודות מרוקעות על פח,
שלטים, מנורות, צלבים, מתג אור בכנסיה,
קישוטים על דלתות, על ארונות, לבבות,
ונורא אהבתי את זה...

(הארון בחדר במלון)

אז חשבתי
שגם אנחנו יכולים.

זוכרים את החנוכיה האינדיאנית מחנוכה 2013?

אז גם את הקישוטים האלה נכין מחמרן.
הציוד - גליל נייר אלומיניום (חמרן),
 מספריים, עט (אני בכלל משתמשת בעט מקולקל...),
ציילוטייפ וציור על דף.

ממקמים את הציור על החמרן
עם ציילוטייפ.
עוברים עם העט חזק על קווי הציור
(אפשר להניח מתחת לחמרן בלוק כתיבה וזה עוזר ללחוץ עליו עם העט)

כשמסיימים לעבור על כל הציור
(אפשר להפוך את החמרן ולראות בצד השני אם הציור מספיק ברור
או שכדאי לעבור עליו פעם נוספת, חזק!)
מורידים את הנייר,
וגוזרים מסביב במספריים.
(וכמובן שאפשר "לצייר" ישר על החמרן,
בלי ציור מדף)

עכשיו תחליטו איזה צד אתם יותר אוהבים,
כסוף או נחושת?

ואפשר גם להכין
מסגרות לתמונות

נכון פשוט?

בהצלחה!
וסופ"ש מצויין!

סנטה פה, ניו מקסיקו

יום רביעי, עזבנו את קולורדו
ועברנו לניו מקסיקו לבקר בסנטה פה.
איך יודעים שמגיעים אליה?
הגשרים המצויירים בכניסה לעיר...

והעיר צבעונית,
מיוחדת ויפה נורא

השלט למסעדה

שאכלנו בה 

בכניסות לרוב הבתים 

תלויים אשכולות של

פלפלים אדומים 

המיטה במלון

בסנטה פה גרים המון אומנים
והעיר מלאה בפסלים

הכניסה לרחוב
"סמטת החמורים"

פסל ילדה מתנדנדת

מקבץ דלתות
מרחוב האומנים

מי מזהה את הפסל
ראשון?...

ידית נקישה
על דלת ישנה

חמישי בבוקר,
עוזבים את סנטה פה
ומתחילים לחזור לדנוור

תם ונשלם,
אני חוזרת לשיגרה...

Million $ Highway קולורדו

בוקר טוב ליום שלישי,
נפרדנו מהמלון המפנק

ומהעיירה המנמנמת
ועלינו על כביש
Million Dollar Highway,
(כביש מפותל ויפיפה בין העיירות
Ouray ו-Silverton)

הדרך הזו לבנה ויפיפיה
(ובקיץ ירוקה ויפיפיה)
מלאה בנחלים, מפלים ואגמים

הנה
מפל אחד קפוא

והרבה מפלים קפואים
(חייבת להגיע לפה בקיץ..)

אחרי נסיעה בנוף המושלג
הגענו ל- Silverton,
עיירה בשנת חורף,

כאן חוזרים לחיים
רק במאי...

(את השלג מפנים
רק מהרחוב הראשי)

אז שתינו קפה ושוקו
בבית הקפה היחיד
שפתוח למקומיים,

 והמשכנו
ל-Durango

הגענו ל-Durango בצהריים.
ע"פ Tripadvisor המקום הכי מומלץ לאכול בעיירה
 הוא בקרון הזה.
תכירו את מישל, שף צרפתי,
שאחרי שנים של בישולים בכל העולם
(גם למלכת אנגליה..) ובעלות על כמה מסעדות,
החליט לפרוש ולגור בדורנגו.
בקרון הוא מכין קרפים לא רק מתוקים, קרפים עם בשר, גבינות, ועוד.
הם טעימים נורא והוא אדם מקסים ושמח.
(ובגלל שהוא בעצם פרש מעבודה,
הקרון פתוח רק מיום שלישי עד שבת,
בין עשר בבוקר לשלוש בצהריים...)

ואחרי הקרפים מצאנו מלון ללילה,
Strater Hotel, עוד מלון משופץ ומשוחזר מ-1887,
בבעלות משפחה שמנהלת אותו כבר שלושה דורות
(ומאוד גאה באוסף העתיקות מעץ אגוז שבחדרי המלון...)

(קיבלנו סוויטה פינתית ויפה
שמשקיפה על הרחוב הראשי של העיירה)

ויש גם מסעדות
 ובתי קפה נעימים

הספקנו גם לקפוץ לבקר
בשמורת Mesa Verde
(התיישבויות קדומות של אינדיאנים בתוך המצוקים)



ומחר ניפרד מקולורדו
ונעבור לניו מקסיקו

שבת שלום!